אני כועס, יש לי לקוח שכבר חודשיים משגע אותי, הכול אצלו דחוף, הכול אצלו מהיום להיום, מעכשיו לעכשיו, אני מתחייב עלפתרון בעיות תוך 48 שעות ובד"כ זה עומד על 12 שעות לפיתרון במוצרי תוכנה, שזה נחשב זמן שיא (מהיר). אם הייתי יודע איזה סוג לקוח הוא ואיזה מפח נפש הוא יגרום לי לא הייתי עושה איתו עסק מלכתחילה, יש אנשים ששווה לשלוח למתחרים, זה משהו שלמדתי עוד שתיקנתי מחשבים, יש לקוחות שאנחנו לא נסתדר איתם כי יש בינינו דבר שנקרא Personality clash וזה אומר שאישיותית אנחנו לא מתאימים, ויש לקוחות שלא יעזור כלום, הם לא יהיו מרוצים, תמיד משהו יהיה לא בסדר, לשמחתי יש לי רק שני לקוחות כאלה, ואחד מהם הוא לשעבר.
מזכיר לי סיפור שתיקנתי מחשבים ורק התחלתי הייתי אצל מישהו שסידרתי לו את הכרטיס קול וכדרך אגב הוא שאל אותי כמה זה להתקין ווינדוס, אמרתי לו את המחיר שלדעתי היה אז (לפני שש שנים) 200 ש"ח, הוא חשב והחליט שהבת שלו בת ה 12 תתקין, סבבה, הוא לא חייב לי כלום, יום למחרת הוא מתקשר אלי כולו זועם וכועס, מה הסתבר? שהבת שלו התקינה את מערכת ההפעלה, לא הפעילה עידכון לוירוס שהיה אז ממש קטלני (סאססר או בלסטר) ואיך שהם התחברו לאינטרנט הם חטפו וירוס, הוא צעק עלי, איך זה לא הסברתי לבת שלו שהיא צריכה לעדכן את מערכת ההפעלה. ניפנפתי אותו ואז הוא התקשר לשותף דאז לקטר עלי, הוא הקשיב לו ואמר לו שהוא ידבר איתי. מה שאומר שאתה יכול להיות מאה אחוז ועדיין להיות תחת אש.
אז למה אני כועס? בד"כ שאנחנו כועסים בסופו של דבר זה על עצמינו או שזה מזכיר לנו חוויה רגשית כואבת מהעבר שלנו (שאנחנו לא מודעים אליה), במקרה דנן אני כועס כי לא צפיתי את הבעיות, האם יכולתי לצפות את הבעיות? הרי במבט לאחור אנחנו רואים שש שש, מסתבר שיכולתי, יש דרך כמובן לא מוחלטת כדי לקבל פרופיל לקוח, במקרה של הלקוח הוא נכנס קלאסי לפרופיל מסוים ונכנסתי איתו לבעיות של הפרופיל, מראש יכלתי לעשות כמה הבהרות ואז אולי דברים היו שונים.
מחר אני אכתוב קצת על ביצוע פרופיל לקוחות ואכתוב ביקורת על DVD בתחום.
ברק
