שהייתי צעיר ויפה ובתיכון הכרתי מישהו שמילת הגנאי שלו לדברים היה: "זול", "זה זול", "ראיתי את זה וזה היה….זול", בישראל של 2009 אנחנו רואים אנשים נוסעים לקצה העיר כדי לחסוך שקל (אבל מבזבזים עשרות מונים על דלק ובלאי של הרכב, או בזמן), הבעיה שזול לפעמים יכול להיות מאוד מאוד יקר, ואני לא צריך להזכיר ש: "מה שזול הוא יקר".
בביזנס הקודם עבדתי עם רואה חשבון (כולל הנהלת חשבון) שתמחר את עצמו בתחום הזול של הסקאלה, ואכלנו ממנו קש וחצץ ותאמת אני לא יודע למה נשארתי אצלו (ואפילו קיבלתי ממנו ריקושטים בגלל שהוא סגר איתי חשבון, וקיבלתי עיקול ממס הכנסה), שסגרתי את העסק והתחלתי לעשות את מה שאני עושה עכשיו עברתי לרואה חשבון אחר (כולל הנהלת חשבון), שלוקחים לי בטווח היקר של הסקאלה אבל אני מרגיש בהבדל, הם מתקשרים ברגע שחסר פיפס, הם פתרו לי תוך יום את בעיית העיקול שנתן לי הקודם במתנה, ואני די מרוצה, למרות שבכיס זה די כואב, אני יודע שבראש אני שקט, וזה הסיבה שאני עובד כל כך קשה, אני לא רוצה לשמוע מהרשויות ומכול מיני פונקציונרים במגזר הציבורי.
בשמונה שנים שאני עוסק בתחום אני נזהר מזול, אני לא אומר שאני הולך על הכי יקר, אבל ההצעות וההזדמנויות הכי זולות טמנו בחובן פחים ומלכודות.
ברק
