כתבתי פוסט לא מזמן על אמונות פנימיות: http://barakw.com/2011/05/28/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ שזהו נושא שקרוב לליבי ואני חולק אותו עם אנשים בסביבתי הקרובה והרחוקה וגיליתי שזה נושא שישר תוקפים אותו כאילו אמרתי משהו הזוי לחלוטין.
אני זוכר שתיקנתי מחשבים, הרבה מאוד מהשיחות היו ככה: "מאז שהיית לא עובד לי ה (משהו במחשב)", אחרי בדיקה זריזה התברר שהלקוח התקין תוכנה כזו או אחרת ובעצם הוא גרם לבעיה, אבל הוא לא היה מוכן לקחת על זה אחריות, לקחת אחריות היה יכול להיות דבר פשוט כמו: "התקנתי תוכנה ואני לא יודע אם זה קשור, אבל יש פה בעיה", אני מספיק כנה כדי להגיד ללקוח אם זה הוא או אני, והם גם ידעו את זה, אבל לקחת אחריות זה דבר מאוד לא מקובל. זה לא אני, זה הכלב, זה השעון, זה הכלכלה, זה אמא שלי, וכו וכו'.
אני חושב שהלכתי רחוק, יש את התרבות הצהלית שבסוף איכשהו תמיד הש"ג אשם, אבל הקצין הבכיר נקי מרבב. ויש לנו אפילו שרים בכירים שהם טפלון, כלום לא נדבק אליהם.
אז אם אי אפשר לקחת אחריות לדברים הקטנים, איך יקחו אחריות לדברים הגדולים?
ברק
