ארכיון רשומות מהקטגוריה "תרבות אירגונית"‏

לקיחת אחריות

07/06/2011

כתבתי פוסט לא מזמן על אמונות פנימיות: http://barakw.com/2011/05/28/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ שזהו נושא שקרוב לליבי ואני חולק אותו עם אנשים בסביבתי הקרובה והרחוקה וגיליתי שזה נושא שישר תוקפים אותו כאילו אמרתי משהו הזוי לחלוטין.

אני זוכר שתיקנתי מחשבים, הרבה מאוד מהשיחות היו ככה: "מאז שהיית לא עובד לי ה (משהו במחשב)", אחרי בדיקה זריזה התברר שהלקוח התקין תוכנה כזו או אחרת ובעצם הוא גרם לבעיה, אבל הוא לא היה מוכן לקחת על זה אחריות, לקחת אחריות היה יכול להיות דבר פשוט כמו: "התקנתי תוכנה ואני לא יודע אם זה קשור, אבל יש פה בעיה", אני מספיק כנה כדי להגיד ללקוח אם זה הוא או אני, והם גם ידעו את זה, אבל לקחת אחריות זה דבר מאוד לא מקובל. זה לא אני, זה הכלב, זה השעון, זה הכלכלה, זה אמא שלי, וכו וכו'.

אני חושב שהלכתי רחוק, יש את התרבות הצהלית שבסוף איכשהו תמיד הש"ג אשם, אבל הקצין הבכיר נקי מרבב. ויש לנו אפילו שרים בכירים שהם טפלון, כלום לא נדבק אליהם.

אז אם אי אפשר לקחת אחריות לדברים הקטנים, איך יקחו אחריות לדברים הגדולים?

ברק

חינוך שוק

01/03/2010

יום שישי הייתי עם החברה בסושיה החדשה בסינמה סיטי שנקראת: "סושינה", היינו שם אנחנו (זוג) ועוד זוג ולקח לאוכל הרבה זמן להגיע, יותר מידי אפילו, והסושי היה בסדר, לא הפיל אותנו על הרצפה. שהלכנו משם תפס אותנו הבעל בית כדי לקבל משוב אז אמרתי לו שלקח הרבה זמן לאוכל להגיע והוא אמר שהם עשו בחירה במודע ולקחו שפים איטיים אבל שמקפידים על האיכות, ושהבחירה בין מהירות לאיכות, לא היה לי כבר כח אליו בשלב הזה ולא אמרתי כלום אבל אכלתי במגוון סושיות טעימות יותר וטעימות פחות וכולן היו יותר מהירות ממה שהיה פה.

בעצם מה שמנסים לעשות פה זה חינוך שוק, דבר גרוע ביותר ביחוד בשוק תחרותי כמו סושי. בעסקים ובעיקר בעולם הסטארט אפים הרבה פעמים הראשון לא לוקח אלא אלה שבאים אחריהם, הראשונים עשו חינוך שוק ואז באה חברה שלקחה אותו, הדוגמא הכי טובה היא סקייפי, מישהו זוכר את החברה שהמציאה את ה Voice over IP? (שנקראה Vocaltech), סקייפי היו שלישיים או רביעיים אבל הם בנו מוצר שעובד בכול מצב ולקחו את השוק.

אני כמתכנת נפלתי הרבה פעמים בקונספט של אני אתכנת משהו מגניב שצריך אבל בסוף גיליתי שאין קונים, היום אני כמעט ולא מפתח כלום בלי שמישהו ביקש ממני, אני נותן לשוק להגדיר את הדרישות שלו ואני לא מנסה לחנך את השוק.

ברק

בורסה

25/12/2009

דיברתי בעבר על בורסה ואני לא מדבר על זאתי ברמת גן (בורסת ניירות הערך היא ברחוב אחד העם בתל אביב), בכול אופן עושה רושם שבכול פינה נפתח קורס מסחר, ומשם תבוא הפרנסה, הפירסומות צועקות ומשכנעות אותך שעבודה זה לפרייארים ובורסה זה הדבר הבא.

אני אתחיל מהסיפור האישי שלי על הבורסה, ואני חושב שזה הסיפור של כולנו, נכנסתי למניה מסויימת, היא עלתה קצת, הרווחתי עליה 30%, באה המפולת היא ירדה ל 20% מהשווי שלה (ואני המשכתי להחזיק למרות שהייתי צריך את הכסף, הרי השקעה זה לטווח ארוך), אחרי שנה נשברתי ומכרתי אותה שהיא הייתה ב 60%, כמובן לפני חודשיים היא חזרה לנקודה שממנה היא צנחה, וכמובן שאם הייתי שם כסף שהיא הייתה ב 20% אז הייתי מחמש אותו, אבל במבט לאחור רואים שש שש.

הלקח שאני למדתי לגבי הבורסה: השקעה היא רק לטווח ארוך ורק עם כסף שלא צריך אותו, זה מה שמוביל אותי וכרגע אני לא בבורסה לטובה ולרעה.

יש את הספר: "הקוף שניצח את מומחי ההשקעות" ובו הוא מספר שעשו בדיקה לגבי ברוקרים בארה"ב בשנה מסוימת לראות איך הם היו בהשוואה למדד שבוא הם השקיעו והתגלה שרק שמונה אחוז הצליחו לנצח את המדד (אם הוא הפסיד, אז הם הפסידו פחות ואם הוא הרוויח אז הם הרוויחו יותר), המשיכו את הבדיקה לשנה הבאה ומצאו שוב ששמונה אחוז הצליחו אבל הפעם בקבוצה היו ברוקרים אחרים, זאת אומרת שההצלחה לא הייתה כתוצאה מידע. זאת אומרת כאשר משקיעים במניה לטווח קצר (שורטים, פוטים) הסיכוי לאורך זמן הוא להפסיד, בדיוק כמו קזינו, יכול להיות שבהשקעה בודדת הספקולנט (ככה נקרא מי שמשקיע במניות לטווח קצר) יצליח להכות את המדד, אבל הצלחה נמדדת לאורך זמן ולאורך זמן רובם מפסידים.

נמשיך לקורסים למיניהם, אם ניצחת את השיטה, למה ללמד אותה? יש כמה סיבות, כסף טוב מלימודים כי בבורסה רק 8% מכים את המדד, מעבר לכך שיש בתי השקעות שנוהגים בכול מיני שיטות פסולות כדי לרוקן לסוחרים שלהם את הארנק, אני לא אפרט יותר מידי אבל מי שיחפש בגוגל ימצא סיפורי זוועה על איך הפסידו לאנשים סכומי עתק.

לסיכום, אם אחד מתוך שלושה עשר ברוקרים מצליח לנצח את המדד והוא איש מקצוע שלמד את הנושא, יש לרשותו משאבים שאין לסוחר הרגיל, אז למה אנשים חושבים שאחרי קורס קצר הם יצליחו יותר?

ברק

התחייבות

23/12/2009

מניסיוני בעסק מי שמבקש ממך התחייבות לשירות לאורך זמן בד"כ כי יש לו שירות גרוע, מי שיש לו שירות טוב או תוצאות טובות יודע שאתה לא תעזוב באמצע, נכון שיש מקרים יוצאי דופן שהספק מגלם מחיר התקנה על חשבון ההתחייבות, אבל זה קל מאוד לחשוף את זה ע"י בקשת הצעת מחיר ללא התחייבות.

שתי דוגמאות שלמדתי על בשרי:

עיתון מקומי התקשר אלינו כדי לפרסם, פרסמתי שם שתי מודעות (בעסק הקודם) ואולי זה הביא לי לקוח אחד במקרה הטוב, גיליתי שפירסום במקומון לפחות האזורי לא ממש עובד, הרי תחשבו שאתם פותחים מקומון, בד"כ מדפדפים קדימה כדי לעבור על כמות הפרסומות המשוגעת. שהתקשר אלי עיתון אחר כדי לפרסם אצלו, אמרו לי שיש מינימום של שש הודעות כי אי אפשר לראות השפעה של פרסומת אחת, כמובן לא הסכמתי, הם אמרו לי במילים יפות, הפרסום לא עובד אבל אנחנו רוצים לכבול אותך.

מקרה יותר מצער הוא פרסום אינטרנטי שעלה 2700 לשנה עבור מילות מפתח מאוד שוליות במנוע חיפוש שהיה בזמנו מספר ארבע בארץ, כל חודש שעקבתי אחריו ראיתי שמנוע חיפוש שלא שילמנו לו שולח יותר אנשים לאתר. עברה שנה ושוב יצרו איתי קשר, סיפרתי להם על התוצאות העגומות שהיו והמנהל של התיק אמר שהמילים שבחרתי היו ממש שוליות (שלקחו את הכסף זה לא היה פקטור) ואמרתי לו שעדיין מנוע חיפוש אחר הפנה יותר אנשים בחינם, אמרתי לו שהמודל היחיד שאני מסכים הוא כמו גוגל, על פי קליק, הוא עשה שמיניות באוויר כדי להציע כל מיני הצעות מבוססות גלובלי, לא הייתי מוכן, אחרי שנה כזו מי יתפתה, הם בשלהם לא היו מוכנים לתת על פי קליק, או שטכנית הם לא היו מסוגלים או שהם יודעים שאין להם אנשים להפנות.

לסיכום אני מאמין במודל תשלום על פי שימוש, מי שרוצה התחייבות, אני אעשה מה שאני יכול כדי לא לתת לו אותה, ככה הספק תמיד על קוצים כדי לספק לי שירות מקסימלי.

ברק

תשלום

22/12/2009

לפעמים (או בד"כ) הלקוח רוצה תפירה של הפיתרון שאתם מציעים, ובמקרה שלי בעולם התוכנה הוא ירצה את זה לפני שהוא שילם דולר אחד, מכיוון שאני כבר למוד ניסיון אני יותר לא נותן לאף אחד תפירה אישית בחינם, אם כך מה עושים? חוק ראשון במשא ומתן, כאשר יש נושאים פתוחים שלא ניתנים לפתירה, יש לדחות אותם לסוף, מה שאני אומר ללקוחות הפוטנציאלים: קודם כל תבדוק את מה שיש, אהבת? אתה רוצה? נדבר אז על מה. אם הגענו לשלב הזה מעולה (אם לא אז חסכתי לעצמי עבודה) ואז אנחנו סוגרים על מה שאנחנו סוגרים ואני סוגר איתם על תשלומים על פי התקדמות, זאת אומרת תשלום ראשוני כדי להתחיל ואז אני קובע מה יהיו התחנות לתשלום, ככה הלקוח לא מפחד ואני יודע שהוא לא בורח לי אחרי שהתחלתי את העבודה כי ברגע שהוא שילם הוא מרגיש מחויב.

מקרה אמיתי שאני שמעתי עליו הוא מישהו שסגר על פרויקט גדול, עבד עליו די הרבה וזה נפל לטענתו בגלל הצד השני, אבל מכיוון שהוא לא סגר על תחנות אלא רק על תשלום סופי הצד השני (זה שקנה את הפרויקט) ביטל באמצע את הפרויקט בטענות שהצד המפתח לא יודע מה הוא עושה, ולפי מה שאני שמעתי זה הצד השני שפישל, בכול מקרה הצד הראשון עבד ולא ראה שקל.

לסיכום, צריך להיזהר מלבצע עבודה לפני שהצד השני שילם מינימום מקדמה.

ברק

זול

18/12/2009

שהייתי צעיר ויפה ובתיכון הכרתי מישהו שמילת הגנאי שלו לדברים היה: "זול", "זה זול", "ראיתי את זה וזה היה….זול", בישראל של 2009 אנחנו רואים אנשים נוסעים לקצה העיר כדי לחסוך שקל (אבל מבזבזים עשרות מונים על דלק ובלאי של הרכב, או בזמן), הבעיה שזול לפעמים יכול להיות מאוד מאוד יקר, ואני לא צריך להזכיר ש: "מה שזול הוא יקר".

בביזנס הקודם עבדתי עם רואה חשבון (כולל הנהלת חשבון) שתמחר את עצמו בתחום הזול של הסקאלה, ואכלנו ממנו קש וחצץ ותאמת אני לא יודע למה נשארתי אצלו (ואפילו קיבלתי ממנו ריקושטים בגלל שהוא סגר איתי חשבון, וקיבלתי עיקול ממס הכנסה), שסגרתי את העסק והתחלתי לעשות את מה שאני עושה עכשיו עברתי לרואה חשבון אחר (כולל הנהלת חשבון), שלוקחים לי בטווח היקר של הסקאלה אבל אני מרגיש בהבדל, הם מתקשרים ברגע שחסר פיפס, הם פתרו לי תוך יום את בעיית העיקול שנתן לי הקודם במתנה, ואני די מרוצה, למרות שבכיס זה די כואב, אני יודע שבראש אני שקט, וזה הסיבה שאני עובד כל כך קשה, אני לא רוצה לשמוע מהרשויות ומכול מיני פונקציונרים במגזר הציבורי.

בשמונה שנים שאני עוסק בתחום אני נזהר מזול, אני לא אומר שאני הולך על הכי יקר, אבל ההצעות וההזדמנויות הכי זולות טמנו בחובן פחים ומלכודות.

ברק

איך לא לגבות חובות

16/12/2009

דיברתי בעבר על הנושא של שוטף פלוס, והיום קראתי את הכתבה בגלובס שמספרת על משרד פרסום שחברת DMO שנסגרה חייבת להם מיליון ש"ח. השמועות על הבעלים הנוכחיים של DMO לא ממש מחמיאות (אני בכוונה לא כותב אותן, שלא פתאום יתבעו אותי) ואני שואל איך משרד כל כך גדול שאמור להיות כריש בעסקים נופל כל כך חזק, אלף בית של ביזנס, קח ערבות אישית, עכשיו הם יכולים לחפש את הלמפות.

שני סרטים שלקוחים מ Family guy כיצד באמת גובים חובות:

ברק

תוכנית עיסקית

06/12/2009

כאשר אתה הולך לפתוח עסק, כל ה"מדריכים" למינהם יגידו לך להכין תוכנית עסקית, לדעתי תוכנית עסקית זה כמו לספר את התוכניות שלך לאלוהים, כי בסוף הוא צוחק עליך. שאלו את יוסי ורדי שנחשב לגורו ההיי טק (נחשב ע"י אנשים אחרים, לא אני) והוא אמר שהוא בוחר בחברה להשקיע זה לא על פי התוכנית העסקית כי אין שום קשר בין המציאות לתוכנית.

אני זוכר שפתחתי את עסק תיקון המחשבים ולי ולשותף דאז הייתה תוכנית איך נרוויח את הכסף שלנו, אחרי חודשיים בלבד העסק היה נראה 180 מעלות הפוך למה שחשבנו, כנ"ל לגבי המיזם הנוכחי שלי, הכנתי לפני שנתיים ככה טבלה באקסל כיצד אני מרוויח את הכסף שלי, אני יכול להגיד שאין קשר בין אותה לטבלה למיזמים שמכניסים לי כסף, להפך, המוצר שחשבתי שהוא יהיה מוצר הדגל הפך להיות לבורג קטן במערכת.

עבדתי בחברה (בין הצבא למיזמים שלי) שהיה לה צוות של ארבעה אנשים שהוא היה צריך לבדוק מה השוק צריך ולכוון את החברה לפתח את דרישות השוק, בכול אופן ברגע שהטכנלוגיה הייתה בשלה ויזמים ניסו למכור את המוצר הם גילו שהשוק אינו מוכן ואותו צוות לא ממש הבין את השוק, החברה נסגרה כמה חודשים אחרי.

מה שאני בא להגיד בפוסט הזה, שבעסקים כמו בחיים, מי שמסתגל הכי מהר למצב החדש יצליח ומי שישאר מקובע וקשה, וילחם נגד השוק שלו סביר להניח שיכנס לסטטיסטיקה.

ברק

שוטף פלוס נראה

29/11/2009

כיזם או עצמאי שהולך לפעול בארץ ואפילו גם בחו"ל אתה תתקל בדבר המגעיל הזה שנקרא שוטף פלוס נראה, ומה זה בעצם שוטף פלוס, כאשר אני קונה סחורה כלשהי נגיד מחשב ואני הולך למכור אותו ללקוח יכול להיות שבאותו רגע אין לי את הכסף לעשות זאת אז מה אני אומר לספק שלי שאני אשלם לו בשוטף + פרק זמן שבפרק זמן הזה אני גם מקבל את הכסף על הסחורה שמכרתי וגם מקבל חזרה את המע"מ מהרשויות (אני לא אפרט על זה כי זה חומר של הנהלת חשבונות, אולי בפוסט אחר).

הבעיה מתחילה שאתה עובד מול גוף גדול וחזק והם דורשים שוטף+נראה, מה זה נראה זה אומר שזה פרק זמן מאוד ארוך המתחיל ב 60 יום ויכול להיות עד נראה, שהמשמעות בעצם שאתה העמדת אשראי לאותו גוף ואם קורה לגוף הזה משהו, למשל קורס, אתה את הכסף לא תראה. בעיה נוספת בשוטפים למיניהם היא שלא נותנים לך צ'ק ביד ואז ביום התשלום אתה צריך לרדוף אחרי הגוף המשלם ושומע תירוצים, המנכ"ל בחו"ל, הגזבר לא מאשר ומעבר לכך יש חוק שככול שעבר הזמן מביצוע העבודה כך יורד הערך שלה, למשל נגיד יש לי סתימה בשירותים ואני מזמין שרברב, הוא נותן לי הצעה של 500 ש"ח ואני מחליט ללכת על זה, עכשיו לוקח לו חמש דקות לסדר את זה פתאום ה 500 ש"ח שלפני חמש דקות היו נראים מוצדקים אינם נראים מוצדקים וככול שמתרחקים מזמן העבודה כך התשלום נראה פחות ופחות מוצדק, אז תחשהו מה קורה שישים יום אחרי שסיפקתם מוצר או שירות?

כיצד אפשר להילחם במכת השוטפים?

  1. לפעמים אין סיבה להילחם בזה, יש לי חבר שאני נותן לו יעוץ והוא בלית ברירה משלם לי שוטף + 30, אני סומך עליו ויודע שהכסף מובטח, אז מכיוון שמדובר בשירות שלא עולה לי כסף ישירות אני מוכן לתנאים האלו.
  2. החלטת שאתה כן מוכן לתת שוטף+ או אפילו תשלומים, קח את אמצעי התשלום במעמד העבודה, תגיד שאין בעיה לשוטף+ אתה רוצה צ'ק שתאריך הפירעון הוא לאותו יום והיה מוכן לא לבצע את העבודה במקרה שאין כזה צ'ק אם אתה יודע שהלקוח בעייתי.
  3. אל תסכים לתנאים האלו, דבר שהוא קשה אם אתה לא ייחודי בתחום, ראה פוסט קודם בנושא.
  4. מומלץ גם אם לקחת צ'ק במקום ומדובר בסכום גדול, תחתים את המנכ"ל או הבעלים על מסמך של ערבות אישית (אם חברה בע"מ קורסת, אתה יכול לחפש את החברים שלך), ברגע שיש לך כזה מסמך והחברה קרסה יש לך שיניים ללכת אחרי מישהו, דוגמא טובה היא קלאב מרקט, שהיא קרסה החובות היו 1.1 מיליארד ש"ח, לבורוביצים (הבעלים) היה כסף פרטי ועוד חברות אבל מכיוון שלאף אחד לא הייתה ערבות אישית, אפילו לא לבנקים, אי אפשר היה לגעת בהם.
  5. משרד הביטחון יש לו תנאים די דרקוניים ואמר לי מישהו שנותן להם שירות שאם אני לא מתכוון להתפרנס מהם, אין לי שום סיבה לפתוח מספר משהב"ט ויצא שפנו אלי כמה פעמים ממשרד הביטחון, אמרתי להם שאם הם רוצים לעבוד איתי שימצאו את הדרך (יחודי אמרתי כבר)

ברק

עבודה קשה

23/11/2009

"עבודה קשה" הפכה להיות מילת גנאי בארצינו, עושה רושם שהגיבורים החדשים של החברה שלנו זה אנשים שנבנו באינסטנט: האח הגדול (הפח הגדול), כוכב נולד, נולד לרקוד, השרדות, דוגמניות והיד עוד נטויה בלרשום את כל התוכניות שמייצרות "כוכבים" ברגע (אני אכתוב יותר על התוכניות האלה בפוסט אחר). להגיד למישהו לעבוד קשה היום זה כמו לקלל אותו, למה לעבוד קשה שאפשר לעשות קורס מסחר בבורסה והנה ביום אחד עושים משכורת של חודש (וגם על זה אני אדבר בפוסט אחר) :) אבל בסופו של דבר שמסתכלים קדימה כמה שנים ובוחנים את האנשים שכן הגיעו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אפשר לראות שכמעט רובם עבדו קשה כדי להגיע לשם אז למה בעצם אנשים לא אוהבים את המושג "לעבוד קשה"?

אני חושב שהסיבה היא שיש לעבוד קשה וחכם, ויש לעבוד קשה וכמו חמור (הצנזורה מחקה פה את המילה טיפש) ומה ההבדל בעצם? לעבוד קשה וחכם זה לעבוד בשביל מטרה מאוד מוגדרת שהחלטנו עליה מראש וככול שאנחנו מתקדמים אנחנו רואים את הפירות שלה וזה רק נותן לנו מוטיבציה להמשיך ולעומת זאת לעבוד קשה וכמו חמור זה לירות בכול התותחים ולקוות שמשהו יפגע, ומכיוון שההשקעה פה היא רבה והתוצאות דלות זה פוגע במוטיבציה ואנשים לא רוצים לעבוד קשה כי זה לא כיף ואני מסכים איתם.

עד לפני שנה בערך הייתי לוקח כל עבודת פרילנס בתכנות שנפלה לחיכי, ובעצם עבדתי על חלומות של אנשים אחרים תמורת תשלום כאשר מה שהתרחש הוא שהייחס בין העבודה שלי לתמורה היה אחד לאחד, ובכך בעצם הייתי שכיר משודרג, ברגע שנגמר הפרוייקט הייתי צריך לחפש פרוייקט חדש ושוב התחיל אותו מעגל, וזה מעגל שלא נשבר אלא אם כן שוברים אותו בכוח, אז בהתחלה הייתי חייב את כל הפרוייקטים האלה כדי לממן את עצמי בזמן שאני מפתח את המוצרים שלי (שהיום הם מסחריים) אבל היום אני לא לוקח עבודת פרילנס, אני מסרב בנימוס או שנותן מחיר מאוד גבוהה כדי לכסות על אובדן הזמן למטרות שלי (כדי לסבר את האוזן אני גובה 600 ש"ח+מע"מ לשעת עבודה) או לחלופין אני רואה פה פוטנציאל לשאר הלקוחות שלי, איזה רכיב חדש ומעניין ואני בעצם מפתח עוד רכיב כאשר מישהו כבר שילם עליו. בכול מקרה עם כל המוצרים שאני מוכר היחס עבודה התחלף לאחר מול פוטנציאל לגודל השוק שלי שזה כבר הרבה יותר כיף ומכניס מיחס אחד לאחד של פרילנסר.

לסיכום הפוסט, תחפשו איך אתם מגדילים את היחס של העבודה, במקרה הרע זה יחס של הרבה עבודה לקצת תוצאות (לעבוד קשה כמו חמור), במקרה הסביר זה יחס של אחד לאחד (פרילנסר שזה שכיר משודרג), ובמקרה הטוב זה יחס של אחד לגודל השוק (לעבוד חכם, למכור מוצרים או דבר מקביל למוצרים בשווקים אחרים)

ברק


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.