יזמות בהיי טק

כתבתי פוסט לא מזמן על אמונות פנימיות: http://barakw.com/2011/05/28/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ שזהו נושא שקרוב לליבי ואני חולק אותו עם אנשים בסביבתי הקרובה והרחוקה וגיליתי שזה נושא שישר תוקפים אותו כאילו אמרתי משהו הזוי לחלוטין.

אני זוכר שתיקנתי מחשבים, הרבה מאוד מהשיחות היו ככה: "מאז שהיית לא עובד לי ה (משהו במחשב)", אחרי בדיקה זריזה התברר שהלקוח התקין תוכנה כזו או אחרת ובעצם הוא גרם לבעיה, אבל הוא לא היה מוכן לקחת על זה אחריות, לקחת אחריות היה יכול להיות דבר פשוט כמו: "התקנתי תוכנה ואני לא יודע אם זה קשור, אבל יש פה בעיה", אני מספיק כנה כדי להגיד ללקוח אם זה הוא או אני, והם גם ידעו את זה, אבל לקחת אחריות זה דבר מאוד לא מקובל. זה לא אני, זה הכלב, זה השעון, זה הכלכלה, זה אמא שלי, וכו וכו'.

אני חושב שהלכתי רחוק, יש את התרבות הצהלית שבסוף איכשהו תמיד הש"ג אשם, אבל הקצין הבכיר נקי מרבב. ויש לנו אפילו שרים בכירים שהם טפלון, כלום לא נדבק אליהם.

אז אם אי אפשר לקחת אחריות לדברים הקטנים, איך יקחו אחריות לדברים הגדולים?

ברק

דיברתי בעבר על בורסה ואני לא מדבר על זאתי ברמת גן (בורסת ניירות הערך היא ברחוב אחד העם בתל אביב), בכול אופן עושה רושם שבכול פינה נפתח קורס מסחר, ומשם תבוא הפרנסה, הפירסומות צועקות ומשכנעות אותך שעבודה זה לפרייארים ובורסה זה הדבר הבא.

אני אתחיל מהסיפור האישי שלי על הבורסה, ואני חושב שזה הסיפור של כולנו, נכנסתי למניה מסויימת, היא עלתה קצת, הרווחתי עליה 30%, באה המפולת היא ירדה ל 20% מהשווי שלה (ואני המשכתי להחזיק למרות שהייתי צריך את הכסף, הרי השקעה זה לטווח ארוך), אחרי שנה נשברתי ומכרתי אותה שהיא הייתה ב 60%, כמובן לפני חודשיים היא חזרה לנקודה שממנה היא צנחה, וכמובן שאם הייתי שם כסף שהיא הייתה ב 20% אז הייתי מחמש אותו, אבל במבט לאחור רואים שש שש.

הלקח שאני למדתי לגבי הבורסה: השקעה היא רק לטווח ארוך ורק עם כסף שלא צריך אותו, זה מה שמוביל אותי וכרגע אני לא בבורסה לטובה ולרעה.

יש את הספר: "הקוף שניצח את מומחי ההשקעות" ובו הוא מספר שעשו בדיקה לגבי ברוקרים בארה"ב בשנה מסוימת לראות איך הם היו בהשוואה למדד שבוא הם השקיעו והתגלה שרק שמונה אחוז הצליחו לנצח את המדד (אם הוא הפסיד, אז הם הפסידו פחות ואם הוא הרוויח אז הם הרוויחו יותר), המשיכו את הבדיקה לשנה הבאה ומצאו שוב ששמונה אחוז הצליחו אבל הפעם בקבוצה היו ברוקרים אחרים, זאת אומרת שההצלחה לא הייתה כתוצאה מידע. זאת אומרת כאשר משקיעים במניה לטווח קצר (שורטים, פוטים) הסיכוי לאורך זמן הוא להפסיד, בדיוק כמו קזינו, יכול להיות שבהשקעה בודדת הספקולנט (ככה נקרא מי שמשקיע במניות לטווח קצר) יצליח להכות את המדד, אבל הצלחה נמדדת לאורך זמן ולאורך זמן רובם מפסידים.

נמשיך לקורסים למיניהם, אם ניצחת את השיטה, למה ללמד אותה? יש כמה סיבות, כסף טוב מלימודים כי בבורסה רק 8% מכים את המדד, מעבר לכך שיש בתי השקעות שנוהגים בכול מיני שיטות פסולות כדי לרוקן לסוחרים שלהם את הארנק, אני לא אפרט יותר מידי אבל מי שיחפש בגוגל ימצא סיפורי זוועה על איך הפסידו לאנשים סכומי עתק.

לסיכום, אם אחד מתוך שלושה עשר ברוקרים מצליח לנצח את המדד והוא איש מקצוע שלמד את הנושא, יש לרשותו משאבים שאין לסוחר הרגיל, אז למה אנשים חושבים שאחרי קורס קצר הם יצליחו יותר?

ברק

מניסיוני בעסק מי שמבקש ממך התחייבות לשירות לאורך זמן בד"כ כי יש לו שירות גרוע, מי שיש לו שירות טוב או תוצאות טובות יודע שאתה לא תעזוב באמצע, נכון שיש מקרים יוצאי דופן שהספק מגלם מחיר התקנה על חשבון ההתחייבות, אבל זה קל מאוד לחשוף את זה ע"י בקשת הצעת מחיר ללא התחייבות.

שתי דוגמאות שלמדתי על בשרי:

עיתון מקומי התקשר אלינו כדי לפרסם, פרסמתי שם שתי מודעות (בעסק הקודם) ואולי זה הביא לי לקוח אחד במקרה הטוב, גיליתי שפירסום במקומון לפחות האזורי לא ממש עובד, הרי תחשבו שאתם פותחים מקומון, בד"כ מדפדפים קדימה כדי לעבור על כמות הפרסומות המשוגעת. שהתקשר אלי עיתון אחר כדי לפרסם אצלו, אמרו לי שיש מינימום של שש הודעות כי אי אפשר לראות השפעה של פרסומת אחת, כמובן לא הסכמתי, הם אמרו לי במילים יפות, הפרסום לא עובד אבל אנחנו רוצים לכבול אותך.

מקרה יותר מצער הוא פרסום אינטרנטי שעלה 2700 לשנה עבור מילות מפתח מאוד שוליות במנוע חיפוש שהיה בזמנו מספר ארבע בארץ, כל חודש שעקבתי אחריו ראיתי שמנוע חיפוש שלא שילמנו לו שולח יותר אנשים לאתר. עברה שנה ושוב יצרו איתי קשר, סיפרתי להם על התוצאות העגומות שהיו והמנהל של התיק אמר שהמילים שבחרתי היו ממש שוליות (שלקחו את הכסף זה לא היה פקטור) ואמרתי לו שעדיין מנוע חיפוש אחר הפנה יותר אנשים בחינם, אמרתי לו שהמודל היחיד שאני מסכים הוא כמו גוגל, על פי קליק, הוא עשה שמיניות באוויר כדי להציע כל מיני הצעות מבוססות גלובלי, לא הייתי מוכן, אחרי שנה כזו מי יתפתה, הם בשלהם לא היו מוכנים לתת על פי קליק, או שטכנית הם לא היו מסוגלים או שהם יודעים שאין להם אנשים להפנות.

לסיכום אני מאמין במודל תשלום על פי שימוש, מי שרוצה התחייבות, אני אעשה מה שאני יכול כדי לא לתת לו אותה, ככה הספק תמיד על קוצים כדי לספק לי שירות מקסימלי.

ברק

לפעמים (או בד"כ) הלקוח רוצה תפירה של הפיתרון שאתם מציעים, ובמקרה שלי בעולם התוכנה הוא ירצה את זה לפני שהוא שילם דולר אחד, מכיוון שאני כבר למוד ניסיון אני יותר לא נותן לאף אחד תפירה אישית בחינם, אם כך מה עושים? חוק ראשון במשא ומתן, כאשר יש נושאים פתוחים שלא ניתנים לפתירה, יש לדחות אותם לסוף, מה שאני אומר ללקוחות הפוטנציאלים: קודם כל תבדוק את מה שיש, אהבת? אתה רוצה? נדבר אז על מה. אם הגענו לשלב הזה מעולה (אם לא אז חסכתי לעצמי עבודה) ואז אנחנו סוגרים על מה שאנחנו סוגרים ואני סוגר איתם על תשלומים על פי התקדמות, זאת אומרת תשלום ראשוני כדי להתחיל ואז אני קובע מה יהיו התחנות לתשלום, ככה הלקוח לא מפחד ואני יודע שהוא לא בורח לי אחרי שהתחלתי את העבודה כי ברגע שהוא שילם הוא מרגיש מחויב.

מקרה אמיתי שאני שמעתי עליו הוא מישהו שסגר על פרויקט גדול, עבד עליו די הרבה וזה נפל לטענתו בגלל הצד השני, אבל מכיוון שהוא לא סגר על תחנות אלא רק על תשלום סופי הצד השני (זה שקנה את הפרויקט) ביטל באמצע את הפרויקט בטענות שהצד המפתח לא יודע מה הוא עושה, ולפי מה שאני שמעתי זה הצד השני שפישל, בכול מקרה הצד הראשון עבד ולא ראה שקל.

לסיכום, צריך להיזהר מלבצע עבודה לפני שהצד השני שילם מינימום מקדמה.

ברק

דיברתי בעבר על הנושא של שוטף פלוס, והיום קראתי את הכתבה בגלובס שמספרת על משרד פרסום שחברת DMO שנסגרה חייבת להם מיליון ש"ח. השמועות על הבעלים הנוכחיים של DMO לא ממש מחמיאות (אני בכוונה לא כותב אותן, שלא פתאום יתבעו אותי) ואני שואל איך משרד כל כך גדול שאמור להיות כריש בעסקים נופל כל כך חזק, אלף בית של ביזנס, קח ערבות אישית, עכשיו הם יכולים לחפש את הלמפות.

שני סרטים שלקוחים מ Family guy כיצד באמת גובים חובות:

ברק