ארכיון רשומות מהקטגוריה "פוטנציאל אנושי"‏

ללכת אחרי הלב

18/11/2011

הייתה לי שיחה אתמול עם מישהו, שסיפר לי על מישהו (שלושה מישוהים :) ) והוא סיפר איך הוא גדל בצורה מטורפת, וכמה כסף הוא עושה והיה נשמע סיפור ורוד, והעצה של המישהו הזה הייתה ללכת אחרי הכסף ורק אז אחרי הלב, ישר ידעתי שזה לא יכול להיות סיפור טוב, אז אמרתי שהוא בטח שרוף ולא טעיתי.

עשו מחקר לגבי בוגרי אוניברסיטה, שאלו אותם האם תלכו אחרי הלב או אחרי הכסף ואז הלב, 500 ענו לב ו500 ענו כסף, בדקו אותם אחרי 20 שנה וגילו 101 מיליונרים, היחס היה ש 100 מיליונרים היו אלה שהלכו אחרי הלב ואחד הלך אחרי הכסף. לפעמים אין ברירה ואנחנו לוקחים איזה משהו זמני בשביל הכסף, קורה לכולנו, אבל בסיכומו של יום צריך ללכת אחרי הלב.

לגבי הניסוי שאני עושה, בינתיים זה נראה טוב, אני מוסיף לינק לעוד אתר שלי, בפוסט נוסף אני אספר מה הניסוי: iPhone Parental control

לקיחת אחריות

07/06/2011

כתבתי פוסט לא מזמן על אמונות פנימיות: http://barakw.com/2011/05/28/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ שזהו נושא שקרוב לליבי ואני חולק אותו עם אנשים בסביבתי הקרובה והרחוקה וגיליתי שזה נושא שישר תוקפים אותו כאילו אמרתי משהו הזוי לחלוטין.

אני זוכר שתיקנתי מחשבים, הרבה מאוד מהשיחות היו ככה: "מאז שהיית לא עובד לי ה (משהו במחשב)", אחרי בדיקה זריזה התברר שהלקוח התקין תוכנה כזו או אחרת ובעצם הוא גרם לבעיה, אבל הוא לא היה מוכן לקחת על זה אחריות, לקחת אחריות היה יכול להיות דבר פשוט כמו: "התקנתי תוכנה ואני לא יודע אם זה קשור, אבל יש פה בעיה", אני מספיק כנה כדי להגיד ללקוח אם זה הוא או אני, והם גם ידעו את זה, אבל לקחת אחריות זה דבר מאוד לא מקובל. זה לא אני, זה הכלב, זה השעון, זה הכלכלה, זה אמא שלי, וכו וכו'.

אני חושב שהלכתי רחוק, יש את התרבות הצהלית שבסוף איכשהו תמיד הש"ג אשם, אבל הקצין הבכיר נקי מרבב. ויש לנו אפילו שרים בכירים שהם טפלון, כלום לא נדבק אליהם.

אז אם אי אפשר לקחת אחריות לדברים הקטנים, איך יקחו אחריות לדברים הגדולים?

ברק

מי נמצא בפינה שלך

29/05/2011

"אמור לי מי חבריך ואגיד לך מי אתה", אני מוצא שהמשפט הזה נכון לגבי הצלחה, בסופו של יום שאתה חוזר הביתה, מי נמצא בפינה שלך? חשוב שאני אסביר את האנלוגיה: בקרב איגרוף בכול סיום סיבוב שמים שרפרף בפינה ושם יש את המאמן שלך שנותן לך טיפים לסיבוב הבא, מנקה לך את הזעה ועוזר לך כמה שהוא יכול.

האם אתה חוזר הביתה ומקבל עידוד ומילה טובה? או האם מספרים לך שאתה אפס ומתייחסים אליך כמו זבל (אני בכוונה קיצוני), הרי בסופו של דבר לא משנה כמה כישרון יש לך, אם אתה חוזר להיטען אחרי יום קשה בחוץ ובמקום שיחכה לך "מאמן" שמאמין בך ונותן לך טיפים אתה מנהל קרב נוסף בבית – האם יש לך סיכוי להצליח?

ברק

אמונות פנימיות

28/05/2011

לפני כחודש בערך הגעתי להארה, הבנתי שהאמונות הפנימיות שלי שולטות לי על החיים, הן גורמות לי להרגיש כמו שאני מרגיש, להרוויח כמה שאני מרוויח ולהתנהג כמו שאני מתנהג, ואז יצאתי למסע אמיץ ולקחתי את הנושאים החשובים לי, ומצאתי את האמונה שגורמת למציאות להיות כמו שהיא, וזה לא היה קל כי חלק מהאמונות הן אמונות שאם מישהו חיצוני היה קורא לי ככה הייתי נעלב. אבל רק אחרי שהגעתי לאמת שחלקה היתה קשה מאוד, הייתי בעמדה להתחיל לשנות את האמונות שלי.

אני אתן דוגמא חיובית ודוגמא שלילית, אני יודע שאני אחד המתכנתים הכי טובים בעולם ושמדברים על תכנות אני מלך, ולכן בכול פגישה טכנית אני נינוח, משדר נינוחות ויכול לנהל פגישה שאני מול כמה אנשים מהצד השני ועדיין לצאת שידי על העליונה, כי אני מלך והם בחצר שלי, ואף אחד לא יכול על המלך.

דוגמא שלילית, הגוף שלי כואב הרבה, כל מיני מיחושים, פותר אחד בא אחר, והסיבה לכאבים האלה זה כדי להרגיש שאני חי, כי מי שכואב הוא חי וזה הדרך של הגוף שלי להרגיש.

בעיה נוספת עם האמונות הפנימיות היא שבד"כ ההיגיון רוצה משהו והרגש לא רוצה אותו אבל אנחנו לא במקום שאנחנו יכולים לראות את זה, לדוגמא מישהו שרוצה כסף בכול מאודו, אבל בפנים הוא מרגיש לא ראוי לכסף הזה ולכן לא משנה כמה ינסה, הוא לא ישיג את הכסף ואם הוא ישיג כסף, למשל יזכה בלוטו, הוא יאבד את הכסף ויחזור למצב שהוא היה בו, זו הסיבה ש 95% מהזוכים בלוטו מוצאים את עצמם אחרי חמש שנים באותו מצב או גרוע יותר מלפני הזכיה. האמונות הפניומיות הן כמו טייס אוטומטי, אם תסטה מן הנתיב, הן יחזירו אותך למסלול.

השלב הראשון לשינוי הוא להיות מודע לאמונות שלנו, ובד"כ אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, אלא צריכים עזרה מקצועית, או עין חיצונית, כל אחד ומה שעובד בשבילו. אינשטיין אמר: "מוח יצר בעיה, רק מוח אחר יכול לפתור אותה", ולכן כדי לפתור את הבעיה תהיו חייבים לגדול. מורי ורבי בריאן טרייסי אומר שהוא אומר לאנשים שלהיות מיליונרים זה דבר טוב מכיוון שזה מכריח אותם להשתנות ולגדול.

אז מה האמונות הפנימיות שלכם?

ברק

"מומחים"

04/03/2010

יש לי צורך עז בקופירייטר שכותב באנגלית, ניסיתי כבר כמה אנשים כאשר כל אחד בא לטענתו מרקע של קופירייטינג ועד היום רק התאכזבתי. כרגע אני משקיע את הלמידה שלי בשיווק ואני לומד מחברה שמוכרים במאות מיליוני דולרים ואני מקשיב להרצאה על בניית אימייל שיווקי, הם נותנים טיפים מטורפים, ורק ממחישים לי כמה אותם "מומחים" באמת שווים.

אני עכשיו עובר על הטקסטים ומשנה אותם, אני עדיין מחפש קופירייטר שיודע מהחיים שלו, ההבדל שהפעם אני יודע לזהות מי מבין ומי מבלשט אותי.

ברק

ביקורת DVD ומטרות

24/12/2009

אני מקשיב עכשיו באוטו להרצאה של זיג זיגלר שנקראת "מטרות", מה שאני אוהב בזיג ואני חושב שזה מה שמייחד אותו זה הדרך שבה הוא מרצה והמבטא הדרומי המוקצן שלו, בכול אופן הוא נותן שם אנלוגיות די מאלפות, ואני אשתף כאן את אחת מהן:

הוא מספר על קשת שהוא מכיר שיכול לפגוע מחמישים מטר בנקודת האמצע ואז לירות חץ נוסף ולפגוע בחץ הקודם אבל אם יקשרו לו מטפחת על העיניים יסובבו אותו ויתנו לו לירות הוא לא יפגע במטרה, ואז שהוא מספר את הסיפור לאנשים הם שואלים אותו: "איך אתה יכול לפגוע במטרה שאתה לא יכול לראות?" ואז זיג שואל אותם: "איך אתה יכול לפגוע במטרה שאפילו אין לך?".

הרצאה נוספת שהקשבתי לה היא של: Jack Canfield  – PEAK PERFORMANCE PRINCIPLES

ההרצאה מתחילה די צולע לדעתי וגם רואים שהקהל משועמם משהו, אבל לקראת אמצע ההרצאה הוא מתחיל להיות מאוד מעניין ומדבר על השגת מטרות, דימוי עצמי, דיבור לעצמינו (ושם הבנתי כמה הדיבור העצמי שלי שלילי בכול מה שקשור לדברים שבהם לא הולך לי כל כך, בדברים שהולכים לי מעולה, הדיבור העצמי שלי חיובי), והוא סיפר שם סיפורים אמיתיים שאותי ריגשו.

לגבי ההרצאות שאני מספר עליהן, אפשר לרכוש אותן (מה שאני עושה) אבל מי שיצירתי מספיק יוכל להשיג אותן בדרכים אחרות.

ברק

אחד הימים החשובים בחיי

21/12/2009

לכול אחד מאיתנו יש יום חשוב, יום שבו קרה משהו ששינה את מסלול החיים ואפשר לשבת ולהרהר, מה היה קורה לולא אותו יום (לטובה או לרעה), אחד הימים שלי היה יום שבו קראתי בפורום של אומנויות לחימה הודעה של מישהו שהוא ראש שיטה של אמנות מסויימת בארץ והוא בן אדם לא מקובע בדעתו והוא כתב את הדבר הבא: "אני זונה, אני אלמד מכול מי שמוכן ללמד אותי", קראתי את זה ואמרתי לעצמי ואללה הוא צודק, ובאותו יום אימצתי את האימרה שלו ובנוסף אימצתי באותו יום אימרה נוספת: "מכול אידיוט יש מה ללמוד". מאותו יום היכולות שלי השתדרגו עשרות מונים מכיוון שלא נתתי לאגו לחסום לי את יכולת הלמידה, אין לי בראש את הקול שאומר: "מה הוא בכלל מבין", "אני יודע יותר טוב ממנו", אני יכול להיות מומחה בתחום ועדיין יבוא מישהו עם פחות ניסיון עם משהו ללמד אותי ואני שמח על ההזמנויות האלה ואני לא מפחד להודות שאני לא יודע משהו, אין בזה בושה.

מדוע למידה זה דבר חשוב? מכיוון שבתחום היזמות היגיון לא תמיד הדבר הנכון ואין טעם להמציא את הגלגל מחדש, יש ללמוד מהאנשים שעשו את זה ופשוט ללכת בצעדים שלהם ולא לתת לאגו להפריע, להיות צנוע ולהיות מוכן ללמוד. אני מתאמן במכון כושר ומבלה הרבה זמן באימון על השק ששם אני מתרגל את הקרטה שלי, כמובן שזה מושך הרבה תשומת לב ואנשים שואלים אותי מה אני עושה, שיחה נראית בערך ככה:

הם: מה אתה עושה

אני: קראטה

הם: אה זה כמו קונג פו

אני: לא יודע, אני לא מכיר קונג פו

הם: זה דומה לאייקידו לא?

אני: לא יודע, זה קראטה, לא מכיר אייקידו

אני אסכם את המוסר השכל של השיחה במשפט סיני עתיק: תלמיד בא למאסטר ואמר לו שהוא רוצה ללמוד והתחיל לשאול אותו האם הוא מלמד את הזרם הזה, ואת הזרם הזה, המאסטר ענה לו שהתלמיד לא מוכן ללמוד, התלמיד שאל למה והמאסטר ענה: אתה כמו כוס מלאה, קודם כל צריך לרוקן את הכוס, ורק שתהיה הכוס הריקה אני אוכל למזוג לתוכך את הידע שלי.

ברק

למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?

20/12/2009

בתור יזם חשוב מאוד לדעת למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מכיוון שברגע שמגיעים רגעי הלחץ, התסכול והקושי (ויש הרבה כאלה) אז חשוב לדעת למה בכלל אנחנו קמים בבוקר ועושים את זה. זה אולי נשמע בנאלי או קלישאתי אבל במבחן המציאות על מנת שאנחנו כבני אדם נתקדם אנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחיות שלנו ולשבור הרגלים ישנים, וקשה לנו שאנחנו לא באיזור הנוחיות שלנו. ואז שממש קשה וממש רע אם אין לנו סיבה טובה להיות שמה אנחנו פשוט נחזור למקום הטוב והמוכר אבל בחיים כדי להתקדם הרבה פעמים צריך ללכת אחורה כדי לרוץ קדימה.

אני מקשיב להרצאה של זיג זיגלר על מטרות והוא אומר שם כמה דברים מאוד חכמים ואחד מהם הוא: שאתה הולך לקפיטריה אתה רואה מה יש לאכול, בוחר מה שאתה רוצה ואחרי שאתה אוכל אתה משלם את המחיר, לעומת זאת בחיים אתה קודם כל צריך לשלם את המחיר ורק אז תקבל את מה שאתה רוצה.

אז למה אתם עושים את מה שאתם עושים?

ברק

השכלה

08/12/2009

חלק מהתהליך של להיות יזם זה למידה, הלמידה יכולה להיות מניסיון או מניסיון של אחרים. בריאן טרייסי מורי ורבי אומר שאתה צריך כל חודש לקחת 3 אחוז ממה שרווחת ולהשקיע חזרה בהשכלה של עצמך, ושאני מדבר על השכלה אני לא מדבר על תואר או אוניברסיטה, אני לא איש אקדמיה, ואני מאוד אנטי אקדמיה, לפחות בתחום שאני עוסק בו האקדמיה די….בכול אופן לכולנו יש מה ללמוד על מנת להשתפר במה שאנחנו עוסקים ואם אני אשאל כל אחד מכם מה עוצר אתכם בייזמות/עסק/חיים אני חושב שלרובכם תהיה תשובה. חלק מהדברים שעוצרים אותנו ניתנים ללמידה (וחלק לא :) ) ולכן בריאן ממליץ לכולם כל יום להשקיע שעה בקריאה או בלמידה. נגיד שאנחנו מדברים על שעה קריאה כל יום, זה יוצא בערך ספר אחד בשבוע וחמישים ושניים ספרים בשנה, אחרי חמש שנים מדובר על 260 ספרים! כמות עצומה של ידע.

דרך נוספת ללמוד היא באוטו, יש הרבה הרצאות, סמינרים ואפילו ספרים שמקריאים אותם (Audio books), שאפשר להקשיב באוטו במקום להקשיב לרדיו או למוזיקה, אני לא תמיד עושה את זה כי לפעמים הנהיגה שלי זה הדרך שלי להירגע, אבל שאני רגוע אני שם דיסק ולומד. רובינו נוסעים ביום בין שעה לשעתיים, נגיד שלוקחים שעה אחת ביום באוטו כדי ללמוד וכמו שרשמתי בפיסקה הקודמת זה מצטבר להרבה מאוד ידע.

אתר שאני מזמין ממנו הרבה ובמיוחד שאני מקבל הנחות בו הוא SeminarsOnDVD שבו יש סמינרים מכול התחומים שקשורים לעסק והחיים, אני כבר ביניתי ספריה לא רעה. אז איך אתם הולכים ללמוד היום?

ברק

קבלת ביקורת

25/11/2009

כתבתי פה פוסט לא מזמן על הלקוח שלי שהכעיס אותי מאוד, קראתי במהדורה האחרונה של סטטוס על שירות לקוחות ופיטור של לקוחות בעיתיים, הייתה כתבה מאוד מעניינת ואני ממליץ לכול מי שעוסק בשירות לקוחות או בעל עסק.

מי מאיתנו אוהב לשמוע ביקורת? אפילו אם היא ביקורת בונה, הכי כיף זה לשמוע שבחים אבל אין מה לעשות שביקורת זה חלק מלהיות בתוך מערכות, אם זה מערכת יחסים, עסק, מסגרות שונות ולטעמי ביקורת חיצונית (כאשר היא לא נשכנית ואלימה) יכולה להיות כלי מעולה להתקדמות ואני חושב שאחת התכונות החשובות ביותר של יזם היא היכולת להתאים את עצמו למציאות סביבו, ביקורת זה אחד הכלים להשיג מטרה זו.

שאנחנו שומעים ביקורת התגובה האינסטיקטיבית שלנו היא לפסול אותה על הסף: "אני? מה פתאום!", "מה אתה מדבר?", גם אני, דבר ראשון שאני שומע ביקורת אני פוסל אותה במחשבה, זה הרגש שמגיב (המנגנון תגובה של מערכת הרגש הוא מאוד מהיר מכיוון שהוא מצוי במוח הכי קדום שלנו, החלק החייתי (המוח הלימבי), לעומתו ההיגיון מצוי בנאו קורטסט שהוא החלק הכי חדש אבולציונית, לכן הרבה פעמים נגיב מהבטן, רגש ואז להיגיון ישאר רק לעשות את המקסימום במצב שנוצר)  ואז אני שואל את שתי השאלות הבאות: "מה אתה מתכוון?", ו"תן לי דוגמאות" ואז קורים אחד משני דברים:

  • מה שבדרך כלל קורה, הבן אדם מתחיל לגמגם ולא יכול לתת לך מקרה או דוגמא ספציפית ואז התשובה שלי היא: "אם אתה לא נותן לי דוגמא, איך אני יכול לשנות את הדרכים שלי?" ובד"כ זה גם מראה שהביקורת הייתה סתם קטרנית ללא בשר אמיתי.
  • בחלק מהמקרים אכן תקבל דוגמא ואז צריך להחליט אם אנחנו מסכימים עם הביקורת ואז יש לנו דבר נוסף לשנות בדרך אל המטרות שלנו. בנוסף יכול להיות שאנחנו לא מסכימים עם הביקורת או מסכימים עם העובדות ולא עם הפרשנות, שזה אומר למשל שמישהו מעביר עלינו ביקורת שעשינו משהו ומוסיף לזה פרשנות למשל שזה נעשה בזדון, אז אנחנו יכולים להסכים שאכן עשינו את המעשה אבל הפרשנות שגויה, שהמעשה לא נעשה בזדון. יש לקחת בחשבון שהפרשנות של הבן אדם השני היא אמיתית מבחינתו, אי אפשר להווכח עם הרגשה של אנשים, ככה הם מרגישים.

למה אני כותב על זה, קיבלתי מייל מאחד הקוראים שלי שהוא גם חבר, שאמר שיש לי שגיאות כתיב בבלוג, אז ביקשתי ממנו שיתן לי דוגמאות, אז אכן יש כמה שגיאות תחביר בבלוג, אני לא מושלם ועברית קשה שפה :) לגבי שגיאות של אותיות חסרות או אותיות ספייר, הידיים שלי קופצות לפעמים ולא מקלידות כמו שאני רוצה (נפלאות הגיל) אז סליחה מראש, זה לא בזדון :)

ברק


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.